תביעה לפיצויים בשל טינטון על רקע תעסוקתי 

טינטון הוא תחושה של רעש באוזניים או רעש בראש. לרוב החולים הסובלים מטינטון ישנם סימפטומים נלווים שעשויים לפגוע קשות באיכות החיים כגון: רגישות לרעש, נדודי שינה, חרדה, ירידה בכושר הריכוז, פסימיות, נטיה להתרגז, עייפות, חולשה, קושי לתפקד בעבודה וירידה במצב הרוח. 

הגשת תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח של המעסיק תגרום לחולה הטינטון מפח נפש גדול, כיוון שאחוזי הנכות שיקבל יהיו בודדים בלבד. אם החולה יביע פליאה על כך שאין כל התייחסות לסימפטומים האחרים מהם הוא סובל, קרוב לוודאי שיקבל את התשובה: "תגיש תביעה על בעיות נפשיות".

את עיקר הלימוד שלי בכל הנוגע לאספקט המשפטי של הטינטון אני חייב למר אליעזר נאור ז"ל. מר נאור המנוח עסק במשך כל ימי חייו בפעילות למען הזולת. בין היתר היה פעיל בוועד של עובדי מכרות "תמנע" ולאחר שלקה בטינטון קשה, עזר לחולים אחרים. 

מחלתו של אליעזר ז"ל התפרצה על רקע זיכיון שקיבל יחד עם שותף להפעלת מוסך, שמתמחה בטיפול במנועי משאיות "קמינס". הודות ליכולתם המקצועית הגבוהה, העסק שגשג והביקוש לשירותיהם היה רב. 

באחד הימים מר נאור קיבל בקשה מיוחדת, לטפל במנועים שהיו בתוך מבנה והיה קושי להביא אותם אל המוסך. כאשר הוא הגיע אל מקום העבודה התברר לו שאין שם חשמל. בעל המנועים פתר את הבעיה בכך שהעמיד שני גנרטורים בפתח של המבנה והפעיל אותם. אליעזר, שהתמקד בעבודתו במשך היומיים הבאים, לא שם לב למטרד האקוסטי שיצרו הגנרטורים. בימים שלאחר מכן הוא הרגיש רע, ומצבו הלך והחמיר.

רק לאחר כחודש היה רופא שאבחן אצלו טינטון דו צדדי. 

מר נאור פנה לרופאים שונים, שאמרו לו כי אין טיפול מרפא לטינטון אלא רק טיפול שיכול להקל. קביעה זו היתה נכונה באותם הימים. לאור זאת, הוא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי כדי שהנכות שלו תוכר כנכות תעסוקתית. ועדת המומחים של המוסד לביטוח לאומי פסקה: 0% נכות.

אליעזר נפגע עד עמקי נשמתו מהיחס המזלזל והעויין של הוועדה ובעיקר מהתנהגותו של אחד המומחים מטעם הביטוח הלאומי. בהמשך החליט להילחם עד הסוף באופן משפטי. עבור בני משפחתו של מר נאור מדובר בפרק ארוך וכואב שנחרט היטב בזכרונם.

בסופו של התהליך : מר נאור אליעזר ז"ל – ניצח.

לדעתי, ההברקה הגדולה שלו בתחום המשפטי היתה בקשתו להשמיע בבית המשפט את צלילי הטינטון מהם סבל. השופט אישר את הבקשה, ומר נאור הביא איש סאונד עם ציוד מתאים וקלטת שמשמיעה את צלילי הטינטון. לאחר שהשמיע לשופט ולנציגי הביטוח הלאומי את הרעש המטריד שעד כה רק הוא חווה על בשרו, זכה להתנצלות מעורך הדין מטעם הביטוח הלאומי, שאמר בכנות: "לא ידעתי שאתה סובל כל כך". 

לי מעולם לא היה ספק שמר נאור סבל מאוד מהטינטון. במו עיניי ראיתי שהוא אינו ישן בלילות. זכור לי לילה אחד שעברתי ליד ביתו בשעה 2:30 לאחר חצות. לא רציתי לטלפן כדי שלא להעיר את בני הבית ולכן ניגשתי ישירות ודפקתי קלות על הדלת. אמרתי לעצמי: אם הוא ער – לא גרמתי נזק ואם והוא ישן שינה עמוקה – איש לא יפתח את הדלת. לא הופתעתי כלל כאשר הדלת נפתחה מיד ואליעזר עמד בפתח. הוא היה לבוש בגדים ועל ראשו כיפה סרוגה - ערני לחלוטין.

למרבה הצער, אליעזר נפטר בבית החולים בילינסון במהלך טיפול במחלת ריאות קשה ממנה סבל. מבחינה רפואית לא ניתן לקבוע האם מחלת הריאה היא שהרגה אותו, או שמא היה זה המאבק המשפטי הממושך והמתיש שהחיש את מותו. 

אצלי קיים חשש כבד שמותו הוא תולדה של המאבק הארוך שניהל נגד הביטוח הלאומי. אני מאמין שלו היה מקבל את מה שהיה זכאי לו כמבוטח, באופן מהיר ומכובד, סביר שהיה יכול להשקיע הרבה יותר בבריאות שלו. 

אני בטוח שאם הייתה נערכת בדיקה מסודרת של התיק הרפואי תוך הצלבת המידע עם חוקי הביטוח הלאומי והספרות הרפואית הרלוונטית, הביטוח הלאומי יכול היה להגיע לאותן המסקנות אליהן הגיע בית המשפט. 

נאור אליעזר ז"ל היה איש יקר שאהב לעזור לבני אדם וראה במלחמת החורמה שניהל בביטוח הלאומי, שליחות של ממש שנועדה לפרוץ דרך עבור חולים אחרים הסובלים מטינטון. למרבה הצער, מנהיג המאבק שילם בחייו על מלחמת ההתשה שעבר.

כיום, אין אף מנהיג חדש למאבק ולא נשאר לנו אלא להתרפק על הזיכרונות שנותרו לנו

מתקופתו של נאור אליעזר, הגיבור של אותם הימים. יהי זכרו ברוך!